<h1>ארחות חיים דין רבית סימן ו'</h1>
<h2>דף סג.</h2>
וכתב הרמנ"ע אם אין לו כלל (או) [אם] יתן לו חברו במתנה [מעט] אז יוכל ללוות ממנו כמה סאין (שימה) שירצה ע"כ. אבל מכל מקום בתנאי שלא יוכל לפרוע עד זמן היוקר אסור כמו סאה בסאתים. ואם פסק אדם כשער הגבוה נוטל כשער הזול ואע"פ שהוא ביוקר בשעת מתן הדמים ואם לא פסק נוטל כשעת היוקר. אמר ר' יוחנן אין פוסקין על שער שבשוק יש פוסקין שהלכה כן אבל שמא הלכה כרבא דאמר מה לי הן מה לי דמיהן ופוסקין על שער שבשוק. ואסור לאדם להיות סופר ועד [וערב] למלוה ברבית שנאמר לא תשימון עליו נשך.
<h2>דף סד.</h2>
ומותר לתת דמי חבית יין לחבירו ויאמר אם תחמיץ היין שבחבית תהא של מוכר ואם הוקרה או הוזלה תהא של לוקח (מותר) הואיל ומקבל עליו הלוקח זולא ואפי' לא קבל עליו זולא כמו מתשרי ועד טבת שרי.
<h2>דף סה.</h2>
שנינו מרבים על השכר ואין מרבים על המכר. כיצד השכיר לו חצר ואמר לו אם מעכשיו אתה נותן לי הרי היא לך בעשר סלעים [בשנה] ואם של חדש בחדש תן לי סלע בחדש מותר. מכר לו שדהו ואמר לו אם מעכשיו אתה נותן לי הרי היא שלך באלף זוז ואם לגורן הרי היא שלך בשנים עשר מנה אסור.
אמר רב נחמן טרשא דידי שרי פי' למכור סחורה [בהמתנה] יותר מכדי דמיה ובלבד שלא יפרוש לו [אם] מעכשו הרי הוא לך בפחות ודוקא [בדבר] שאין דמיו ידועין לכל העולם. ואמר רב חמא טרשא דידי שריא ודאי שהיה מוכר (סחורה) פירות במקום הזול כבמקום היוקר שהיו מוליכים שם הפירות לפי שהחמרים היו לוקחים שם הסחורה בזול שהיה כאן נמכרת ביוקר ואחריות הדרך על רב חמא ומפרש טעמא משום דכל היכא דאזלא שבקי להו מכסא. וזה אפי' היה בידם מעות לא יוכלו למצוא מי יעשה להם כזה. ופסק תלמודא (אמר שמואל) בטרשא זו שריא. י"א גם בטרשא דרב נחמן הוי הלכה.
<h2>דף סה:</h2>
המוכר בית או שדה ונתן לו מקצת דמים ואמר לו לכשיהיו לך מעות הבא וטול לך אסור. ופעמים ששניהם אסורין דאמר ליה לכי מייתית קני מעכשיו מוכר מותר ולוקח אסור דאמר ליה קני מעכשו והמעות להוו הלואה גבך. פעמים שהמוכר אסור והלוקח מותר דאמר ליה קני בשיעור זוזך מעכשו והשאר לכי מייתית קני. מכר לו בית או שדה ואמר לו ללוקח לכשיהיו לי מעות אחזירם לך מותר ואפי' הכי אסור משום דהוי פטומי מילי והר"ף ז"ל כתב ודוקא בשלא היה תנאי זה ביניהם בתחלת הענין אבל אם היה התנאי בתחלת הענין אז לא הוי פטומי מילי ע"כ.
<h2>דף סז:</h2>
ומשכנתא בנכיתא שרי וירא שמים יזהר מזה ומכיוצא בו. אבל במשכנתא דסורא מותר דכתבו הכי במשלם שניא [אילין] (ל)תפוק ארעא דא בלא כסף מותר ודוקא בשדה או כרם אבל בחצר שנינו המלוה לחבירו לא ידור בחצרו חנם ולא ישכור ממנו בפחות ואפילו חצר דלא קיימא לאגרא אסור המלוה לדור בה אם לא בשכר וצריך המלוה להעלות לו שכר ודוקא דירת חצר שהיא פרהסיא אבל מידי אחרינא לא.
כתב הרשב"א בתשובה דעת הגאונים והריא"ף ז"ל דאין משכנתא מותרת אלא כמשכנתא דסורא ויש מתירין בנכיתא וכן נוהגין בכל ארצותינו והדבר תלוי במנהג המקומות וכל אחד לפי מקומו כדאיתא פ"ק דחולין ע"כ. ור"ת מתיר ללות על הבית ולדור בו בנכיתא כיון שמושכנת אצלנו והוי כמי שמוכר שדהו לפירות בפחות משווים לכך שרי ויש להחמיר כדברי רש"י ז"ל.
<h2>דף עב:</h2>
אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער יצא השער פוסקין אע"פ שאין לזה יש לזה וכן נמי פסק הר"ם במז"ל וביאר כיצד היה השער לחטים קבוע בשוק ד' סאין בסלע הרי זה פוסק עמו על מאה סאין ונותן לו כ"ה סלעים. ואם יתן לו מאה סאה של חטים אחר זמן בעת שהיו החטים סאה בסלע אין בזה רבית אע"פ שלא היה למוכר חטים כלל בעת שפוסק. בד"א בשלא [היה] למוכר כלל מאותו המין שפוסק עליו אבל אם היה למוכר מאותו המין כלום אע"פ שעדין לא נגמרה מלאכתו הרי זה מותר לפסוק עליו אע"פ שעדיין לא יצא השער. כיצד היה הוא תחלה לקצור הרי זה פוסק על החטים אע"פ שהן [עדיין] גדיש וכן על היין משיבצור הענבים ויתנם (בגת) (בחבית) [בעביט] וכן על השמן משנתן הזיתים במעטן וכן כל כיוצא בזה. כיון שנקבע השער מותר לפסוק על השער הגבוה כיצד היו החטים נמכרות ארבע סאין בסלע [ופסק עמו שיתן לו החטים כשער הזה. אם עמדו אחר כן י' סאין בסלע] נותן לו י' סאין. עמדו ג' סאין בסלע נותן לו ד' סאין בשער שהיה בשוק שהרי פסק עמו בשער הגבוה. נתן לו המעות סתם ולא פסק עמו כשער הגבוה והוזלו נותן לו בשער שהיו שוין בשנתן לו המעות ומי שחזר מקבל מי שפרע. ומותר ללוות פירות סתם ופורעין סתם בלא קביעות זמן על שער שבשוק. כיצד היה השער קבוע וידוע לשניהם ולוה מחבירו [י'] סאין חייב להחזיר לו י' סאין אע"פ שהוקרו החטים שהרי יצא השער כשלוה ממנו וידוע לשניהם ואלו רצה היה קונה ומחזיר לו שהרי לא קבע לו זמן. היה לו מאותו המין שלוה הרי זה מותר ללוות סתם בלא קביעות זמן ופורע סתם אע"פ שעדין לא יצא השער ואפי' היה [לו] סאה [בלבד] לווה עליה כמה סאין. היתה לו טפה של שמן או של יין לווה עליה כמה גרבי יין ושמן. לא היה לו מאותו המין שלוה (הרי זה מותר) כלל ולא נקבע השער שבשוק עדין או שלא ידעו השער הרי זה אסור ללוות סאה בסאה וכן בשאר [פירות] לא ילוה אותם עד שיעשה אותם דמים. ואם לוה ולא עשה אותן דמים והוזלו מחזיר לו הפירות במדה שלוה [או] במשקל ואם הוקרו נוטל דמים שהיו שוין בשעת הלואה אע"פ שיש לו מאותו המין שהיה השער קבוע בשוק הרי זה אסור ללות פירות בפירות עד זמן קבוע אלא לווה סתם ופורע באיזה זמן שירצה. ולא יאמר אדם לחבירו הלוני כור חטים ואני מחזיר לך כור לגורן אלא אומר לו הלוני עד שיבא בני או עד שאמצא מפתח. לוה פירות עד זמן קבוע אם הוזלו מחזיר לו פירות בזמן שקבע ואם הוקרו נותן לו דמים שהיו שוים בשעת הלואה. מי שהיה נושה בחברו מעות ואמ' תן לי מעותי שאני רוצה ליקח בהן חטים ואמר לו צא ועשה אותם עלי כשער שבשוק ויהיה לך אצלי חטים בהלואה אם יש לו חטים בשיעור מעותיו מותר ואם אין לו מאותו המין אסור שלא אמרו חכמים שמותר לפסוק על שער שבשוק אע"פ שאין לו מאותו המין אלא כשנותן מעותיו לקנות בהן [פירות] אבל הרוצה להעמיד הלואתו על גבי פירות אסור עד שיהיו לו פירות. [היה ללוה חטים ועשה הלואתו עליו חטים ובא אחר זמן ואמר לו תן לי חטים שאני רוצה למוכרן וליקח בדמיהן יין אמר לו צא ועשה אותן עלי יין כשער שבשוק עתה. אם יש לו יין מותר ונעשה הלואתו אצלו יין. ואם אין לו יין אסור]. הרי שלא היו לו [ועבר והחזיר ההלואה פירות אע"פ שקנה פירות אח"כ אינו חייב ליתן לו] פירות אלא נותן לו מעות שהלוהו. אין מושיבין חנוני למחצית שכר. ולא יתן לו מעות ליקח בהם פירות למחצית שכר ולא ביצים להושיבן תחת התרנגולים למחצית שכר אלא א"כ יתן לו [שכר] עמלו ומזונו או יהיה ריוח המתעסק יותר על הפסדו עכ"ל הר"ם במז"ל.
וכתב הרמנ"ע אם אין לו כלל (או) [אם] יתן לו חברו במתנה [מעט] אז יוכל ללוות ממנו כמה סאין (שימה) שירצה ע"כ. אבל מכל מקום בתנאי שלא יוכל לפרוע עד זמן היוקר אסור כמו סאה בסאתים. ואם פסק אדם כשער הגבוה נוטל כשער הזול ואע"פ שהוא ביוקר בשעת מתן הדמים ואם לא פסק נוטל כשעת היוקר. אמר ר' יוחנן אין פוסקין על שער שבשוק יש פוסקין שהלכה כן אבל שמא הלכה כרבא דאמר מה לי הן מה לי דמיהן ופוסקין על שער שבשוק. ואסור לאדם להיות סופר ועד [וערב] למלוה ברבית שנאמר לא תשימון עליו נשך.
<h2>דף עג.</h2>
ואסור לקנות פירות פרדס קודם שיתבשלו. י"א בקונה סתמא וי"א בקונה בכך וכך. ומודי רב (נחמן) בתורי י"א בקונה עגלים קודם שיולדו לפי שיש בהם הפסד גדול ויש (במקום) [מפרשים] שבוצרים הכרמים על ידי שוורים.
<h2>דף עה.</h2>
כתב הר"י מקורביל אין לווין סאה בסאה אלא א"כ יש לו וכן כל דבר חוץ מן המטבע שאין בו יוקרא וזולא. ומעמידין מלוה על גבי פירות והוא שיש לו ואם יש לו מעט לוה עליו כמה סאין.
ואסור להרבות בשכר אדם. כיצד לא יאמר אדם לחבירו עשה עמי מלאכה בזה היום שהיא שוה דינר ואני אעשה עמך מלאכה בשבוע אחרת שהיא שוה בשנים לפיכך אין אומר נכש (לי) עמי היום ואני אעדור לך למחר ולא יאמר חרוש עמי בגריד ואני אחרוש עמך ברביעה שהרי טורח חרישה יותר בימות (החמה) [הגשמים].
<h2>דף עה:</h2>
ורבית מוקדמת ורבית מאוחרת אסור ודוקא כשפירש לו בפירוש בשביל שתלוני או בשביל מעותיך שהיו בטלות אצלי אבל בסתם מותר. ודבר גדול שמוכחא מילתא אפי' בסתם אסור. כתב הרשב"א ז"ל דמה שלווין הנאמנים רבית קצוצה וכו' למטה.
